– "להשביע את הדרקון" מאת מאשה צור גלוזמן (הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת נוית בראל. עריכת לשון: מיה אשל): עידית וחלימי, זוג תל-אביבי מובהק, עוברים לעתלית על רקע משבר זוגי. בטיול באזור מגלה עידית נקודה שממנה היא יכולה לחזור בזמן לשנת 1240, שנת "מסע הצלב של הברונים". בעתלית הצלבנית היא פוגשת את האביר ז'אן מארסוף, דמות היסטורית אמיתית ומרתקת ומתפתח ביניהם רומן עדין. עידית נעה לסירוגין בין ההווה לעבר – בין חלימי, בן זוגה, לז'אן – האביר השונה כ"כ מכל מה שהיא מכירה.
– "קצה העולם" מאת ציפור פרומקין (הוצאת טל-מאי וידיעות ספרים, בעריכת יותם שווימר. עריכת לשון: ניצה פלד): יום אחד נוחתת משמים אל מושב גָנוֹחַ המבוּדד זקֵנה תימהונית המכוּנה "סבתא". למעשה מדובר בשורדת שניצלה מתופת שהתרחש הרחק-הרחק מכאן. היא מאמצת תינוקת עזובה ששמה עוֹדפַּ'ם, ומגדלת אותה בסביבה מיוחדת במינה. המסע של סבתא מהחלל לכדור הארץ אולי נגמר, אבל של עודפ'ם רק מתחיל, והוא כולל כוכבי לכת אחרים, יצורים פלאיים, אויבים מסוכנים וניסוי אחד שמשתבש לגמרי.
– "ברונז" מאת אמיר חרש (הוצאת כתר ספרים, בעריכת אלי הירש): אי שם בעבר או בעתיד, בעולם בלי שמות ופנים, איש צעיר מחליט לשנות את גורלו. הוא מעניק לעצמו שם, ממציא לעצמו אל, מעצב לעצמו סיפור חיים, ובעקבות המעשה הזה, האישי כל–כך – ממש כמו באפקט הפרפר – פורצת מלחמה שמאיימת להחריב את העולם כולו. ובעצם לא את כולו, כי הניצולים המעטים שחוצים את האוקיינוס מגלים שמעבר לו מסתתר עולם נוסף, אחר לחלוטין, שמקבל אותם בתדהמה. אפשר לראות בברונז רומן פוסט–אפוקליפטי או פנטזיה כנענית, אבל הוא שייך בעיקר להווה ולרגישות חדשה ליחס המכושף בין שפה, סיפור, עולם.
– "עיניים אדומות" מאת מגי אוצרי (הוצאת כנרת, זמורה-דביר, בעריכת תמי ביאליק): בפינת האסקפיזם מהמגפה שבחוץ, ב"עיניים אדומות" מתפרצת מגפה אחרת. רות בת ה-15 יוצאת עם החבר שלה ממחנה הבידוד שנועד להגן עליהם מהמחלה, כדי לחפש מזון ולהתרענן. אבל בחוץ נמצאים אנשים החולים במגפת השיגעון, ומספיק מגע אחד עם חולה כדי להפוך למטורפים אדומי עיניים. הזוג מרחיק מעבר לגדרות עד שאין להם עוד דרך חזרה, והם נאלצים לברוח ולהילחם על חייהם.
– "האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות" מאת אסף צפור (הוצאת כנרת, זמורה-דביר, בעריכת נועה מנהיים): עשר שנים לאחר "מהפכת העננים" הדאואיסטית מגלה הגיבור שהכישרון הגדול שהיה לו, נעלם. המאבחן הטוב ביותר, מטפל נערץ בעולם שבו הרפואה הסינית המסורתית תפסה את מקומה של הרפואה המערבית וחברות התרופות הוצאו מחוץ לחוק – לא מצליח עוד להרגיש את הצ'י של המטופלים שלו, לעשות את מה שהגדיר אותו והעניק משמעות לחייו.הוא יוצא למסע שייקח אותו מקוֹמוּנות פוסט־היפּיות בסן פרנסיסקו לעולמות וירטואליים ומסונתזים, אבל כשיתקרב מידי אל האמת יגלה שהוא נמלט על חייו, ושמאחורי התשובה נח סוד גדול יותר משיכול היה להעלות על דעתו.
– "מלך ירושלים" מאת ניר יניב (הוצאת יניב): המלך שלמה ואשמדאי יושבים להם בירושלים הבנויה לראשונה ומגלגלים שיחה על הא ועל דא. מכאן מתפתחת עלילה מפותלת בה משולח המלך שלמה אל מרחבי הזמן, מבקר בתיבת נח שנקלעה ללולאה ובמולדתה הפרקטלית של מלכת שבא, חושף את זהותו האמיתית של ישוע הנוצרי, עד שהוא מוצא את עצמו לבסוף בירושלים של ימינו, שם נכתב סיפורו.
– "נר האמונה" מאת אילן גוייכמן (הוצאת איפאבליש, בעריכת נעה לקס. עריכת לשון: רסל דיקשטיין ): עיר נמל שלווה אך שוקקת חיים צוללת באישון לילה לכאוס מוחלט שתחילתו ברצח.מאריק מור, אדם מריר ובודד, צל חיוור של האגדה שהיה בעבר, מנסה לסייע בפענוח הרצח, ובעל כורחו נגרר למאבק קטלני באויבת מסוכנת וערמומית. לזירת הרצח נקרא גם חייל טירון במשמר העיר. תמימותו וחוסר ניסיונו מובילים אותו ליפול במלכודת מסוכנת, והוא נאלץ לחפש עזרה מחוץ לגבולות החוק. אשתו של החייל חיה חיים כפולים. החלטה שגויה אחת מעמידה אותה בפני סכנת מוות ומאלצת אותה לנטוש את ביתה באישון ליל. בזמן שהעיר נגררת למאבקי כוח ומזימות שעלולים להחריב את הממלכה כולה, נדרשים הגיבורים לחשוף את זהותה של האויבת המסתורית.
– "חופשי זה" מאת חיים נבון (הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת דפנה שחורי): תל אביב, 2089. מידען מבריק מנווט במיומנות בתוך רשת המידע וגם בתוך רחובותיה המתפוררים של העיר המתרוקנת. הקריירה שלו משגשגת. בת זוגו אוהבת אותו. זה קצת לא מקובל, אבל חוקי. כשעמיתה שלו נעלמת, הוא יוצא יחד עם זוגתו לחפש אותה מחוץ לעיר. השניים מוצאים את עצמם מיטלטלים בפינות לא מוארות של עולמם המנוכר. במחנה צבאי הם שבויים בידי מפקד חטיבה מטורף למחצה; בעיר הזכוכית הם מצליחים לתקשר עם ילדי הזכוכית המסתוריים; בניו יורק הם קורבנות למתקפת הטרור הטכנולוגי המתוחכמת ביותר בהיסטוריה, שקורעת את המסווה מעל עולמם. במציאות אפורה ומרה, הם צריכים לבחור.
– "לזארטו" מאת שי אזולאי (הוצאת פרדס, בעריכת ורד זינגר): חורף סוער בתל אביב. לילה אחד כל הגשרים המובילים אל העיר מתמוטטים. בתוך יממה לב תל אביב מנותק משאר המדינה. הטלוויזיה והרדיו משותקים תחת צו איסור פרסום, הטלפונים והאינטרנט מושבתים, מוצרי הצריכה הולכים ואוזלים, עבודות הרכבת הקלה מופסקות, והממשלה רק שולחת לתושבים הודעות טקסט מרגיעות ועמומות. במצב של הסגר ללא סימני מגפה, או מצור ללא אותות מלחמה, תושבי העיר נעים בין אדישות תל אביבית לחרדה קיומית.לָזָארֶטוֹ באיטלקית הוא מתחם שבו מבודדים חולים במחלות מדבקות. לזארטו הוא גם שמו של אחד מבתי הקפה היחידים שנותרו פתוחים בלב תל אביב, ובו מתכנסת מדי יום קבוצת צעירים ובהם לב, המתעד את הימים במחברתו ומנסה לפענח את פשר ההסגר ואת הקשר בינו לבין ההיסטוריה — האישית והלאומית.
